החלטה בתיק מ"ת 48214-07-11

הדיון בבקשת המעצר בעניינו של המשיב שלפניי עבר מספר גלגולים אשר לצורך החלטה זו אציין אותם בקצרה: כאמור, נגד המשיב הוגש נגד כתב האישום הכולל 7 אישומים שונים אשר 6 מהם עניינם עבירות של סחר בסם ואילו האישום ה 7 עבירה של אחזקת סם לצריכה עצמית.

ביום 4.8.11, ניתנה החלטת מעצר בעניינו של המשיב על ידי כבוד השופט רוזין, וזאת מבלי להזדקק לתסקיר מעצר בעניינו.

ערר על החלטה זו הוגש לבית המשפט המחוזי, וכאמור, ביום 29.8.11, הורתה כבוד השופטת נצר, על השבתו של תיק זה, לעיונו של בית משפט, וזאת לאחר שהוגש תסקיר מעצר בעניינו. בהתאם להחלטה זו הושב התיק בפני מותב זה כאשר מונח היה בפניו תסקיר מעצר בעניינו של המשיב מיום 6.9.11, ובו פירוט נסיבותיו ומאפייניו של המשיב, לרבות המסוכנות הנשקפת ממנו ונתונים נוספים.

בסופו של תסקיר זה, מחווה קצינת המבחן את דעתה כי במידה ובית המשפט מעוניין לבחון בדיקת התאמתו לקהילה טיפולית סגורה יש לדחות את הדיון כחודש ימים.

בהחלטתי, מיום 2.10.11, פירטתי מדוע יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, וזאת מבלי לאפשר את אותה דחייה, אותה הציע שירות המבחן. על החלטה זו הוגש ערר נוסף, לבית המשפט המחוזי, אשר נידון בפני כבוד הנשיא אילון. בהחלטתו של כבוד הנשיא מיום 26.10.11, זה הורה על קבלת תסקיר משלים, כאמור, בעתירתו המקורית של שירות המבחן, והשבתו של התיק לאחר קבלת התסקיר המשלים לדיון מחודש בפני בית משפט זה. בהתאם לכך הוגש תסקיר משלים מיום 11.12.11, ובו המלצה לשחרר את המשיב לקבילה טיפולית "הר טוב בית אור אביבה".

ממועד קבלת תסקיר זה ועד לדיון כיום הוגשה על-ידי ב"כ המשיב בקשת פסלות, ולפיה מתבקש בית המשפט לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המשיב, וזאת נוכח החלטתי הקודמת אשר אליבא דב"כ המשיב, יש בה כדי לענות על קריטריון של "חשש ממשי למשוא-פנים", כאמור בדרישת החוק. בדיון שנערך בפניי ביום 14.12.11 השלימו הצדדים טיעוניהם, ובסופו של הדיון לא מצאתי לנכון להורות על פסילתי מלדון בעניינו של המשיב. להשלמת התמונה ביחס לנקודה זו אציין כי היום הודיעני ב"כ המשיב כי אין בכוונתם להגיש ערר על החלטתי זו, ומכאן נערך הדיון לגופם של דברים.

ב"כ המשיב ביקש ללמדנו כי בנסיבותיו של משיב זה מתקיימים אותם חריגים אשר הפסיקה הצביעה עליהם ככאלה, אשר מאפשרים שחרורו של המשיב לחלופת מעצר טיפולית גם במסגרת הליך המעצר. יצוין כי זה אף טרח ועמל והכין טבלה מסכמת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בבש"פ סויסה, כאשר לדבריו, מעבר על כל אחד ואחד מן הקריטריונים - יש בו כדי להוביל למסקנה לה הוא עותר. ב"כ המשיב לא ציין זאת במפורש, אולם במובלע, זה טוען להצטברותם של שני התנאים החלופיים כאמור בהלכות שיצאו מאת בתי המשפט, שכן אין מחלוקת כי המשיב לא היה בעיצומו של הליך טיפולי שעה שנעצר.

לגופם של דברים, זה סבור כי סיכויי ההצלחה גבוהים, את עתירתו זו מבסס על יכולותיו הקוגניטיביות של המשיב והתובנות אשר הוא מגלה, כך גם ביחס לכנות רצונו של הנאשם להיגמל זה מציין את צומת הדרכים בו מצוי המשיב לאחר שנישא לחברתו, בצד תמיכה משפחתית ברורה להליך הגמילה. המדובר במשיב צעיר, כבן שלושים, אשר עיון מדוקדק בסוג העבירות המיוחסות לו, יכול ללמדנו כי זה יותר שימש כמתווך בין ספקי סמים ופחות כסוחר בסם. כך התייחס לנקודה נוספת בהחלטתי, כאשר לדבריו, גזר הדין הצפוי לנאשם איננו אחד מן השיקולים אשר על בית-המשפט לשקול, והפנה להחלטת מעצר בעניינו של אחר, אשר חלקו, על פני הדברים, גדול מזה של המשיב שלפנינו, ושוחרר.

ב"כ המשיב הציג פסיקה אשר לדבריו הינה מקל וחומר ביחס למשיב שלפנינו, אשר גם אם ביצע מעשים חמורים הרי ישנם מקרים בהם סוחרים בכמויות ובכמות גדולה יותר - שוחררו, וכן אנשים אשר עברם הפלילי כבד יותר מזה של המשיב שבפנינו. מנגד, ב"כ המבקשת הקדיש חלק נכבד מטיעוניו בטעמים ובפרשנויות להחלטת כב' הנשיא, אשר לדבריו יותר מרמז כי בנסיבותיו של תיק כזה, אין מקום לשקול שחרור לחלופה כאמור לעיל, והשבתו של התיק הנ"ל להישמע בפני מותב זה נועדה אך להשלים את החלטת כב' השופטת נצר, שהורתה כי בפני בית משפט זה יהיה מונח תסקיר שלם, אשר יהווה את אחד השיקולים אשר יהיו מונחים בפני בית המשפט. יתר טיעוניו של ב"כ המבקשת הינם, במובן מסוים, חזרה על כל הטיעונים שנשמעו בדיונים הקודמים, ובהם פירוש מדוע תיק זה אינו ראוי להיכנס לגדרי אותם חריגים.

כהערה מקדימה בטרם אתן החלטתי, אציין כי כשם שלא ראיתי לנכון לראות בהחלטת כב' השופטת נצר ככזו אשר מורה לבית משפט זה להורות על שחרורו של המשיב למסגרת טיפולית, כך חרף דברי ב"כ המבקשת, אינני רואה בהחלטת כב' הנשיא ככזו אשר כבר מנחה עבורי את הדרך למתן החלטה למעצר. בעניין החלטת כב' הנשיא הדברים אף מוצאים ביטוי מפורש שאינו יכול להשתמע לשתי פנים, באשר כב' הנשיא הדגיש כי אין בהחלטה זו או בהחלטת כב' השופטת נצר, משום אינדיקציה כלשהי לגבי התוצאה האופרטיבית האמורה להתקבל בתום הדיון המחודש.

משאלו הם פני הדברים, אתייחס לטיעוני הצדדים כפי שהוצגו בפניי היום, כאשר מטבע הדברים, ישנם נתונים אשר לא השתנו מן הדיון הקודם, תוך שיש ליתן הדעת על שינוי נסיבות בבסיס החלטה זו הנוגע להימצאותו של תסקיר סופי, וזאת בשונה מהחלטתי הקודמת, ובו המלצה להורות על שחרורו של המשיב למסגרת הטיפולית הסגורה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי בעיון את כל ההחלטות הקודמות בעניינו של המשיב שבפנינו, וכך גם פסיקה שניתנה על-ידי שני הצדדים, לא מצאתי להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת.

ראשית, דבר אשר אינו שנוי במחלוקת הינו העובדה כי שחרור כאמור לעיל הינו חריג שבחריגים, ומקומו במסגרת ההליך העיקרי, כפי ששבו וחזרו על כך בתי המשפט בשורה ארוכה של החלטות. שבתי ובחנתי כל אחת ואחת מנסיבותיו של המשיב שבפניי, לרבות הימצאותו של התסקיר הסופי הממליץ על שחרור, ולא מצאתי לשנות מהחלטתי, והכול כפי שיפורט להלן.

ראשית, כאמור, המשיב לא היה בעיצומו של הליך גמילה כאשר גם ניסיונות קודמים שערך לא צלחו, בין אם המדובר בהשתלבותו בשנת 2003 נוכח האמור בתסקיר ולפיו זה נידון לעבודות שירות ולא הצליח לגייס כוחות ומשאבים פנימיים, וכן ציון העובדה כי בעבר נטל אדולן, אך עם שחרורו מן המאסר חזר להשתמש בסמים.

ב"כ המשיב מבקש ללמד על סיכויי הצלחת הטיפול מעצם רצונה של הקהילה הטיפולית, אשר כידוע - המקומות בה מצומצמים עד מאוד, לקבלו אליה. אכן יש בכך אינדיקציה, אך בצד נכונותה של הקהילה לקלוט אותו, תרתי, הן בתסקיר הקודם והן בתסקיר החדש אחר התבטאות פוזיטיבית של שירות המבחן בדבר סיכויי הצלחה, ובעניין זה, התסקיר הראשון, מיום 6.9.11, מציין כי להתרשמותם המשיב הינו "בעל כוחות מצומצמים להתמודדות עם בעיית התמכרותו לסמים, הנ"ל מבטא שאיפה לניהול חיים נורמטיביים אך יחד עם זאת מתקשה להתנתק לאורך תקופה ולאורך זמן מניהול אורח חיים עברייני והתמכרותי". יודגש כי שירות המבחן בתסקירו הראשון אינו ממליץ על יציאתו לאותה קהילה טיפולית סגורה, אלא מציין כי במידה ובית המשפט מעוניין לבחון את האופציה הטיפולית, או אז יש ליתן דחייה. התסקיר החדש אשר מונח כיום בפני בית המשפט אינו מוסיף רבות, ובמידה מסוימת הינו טכני, במובן זה שמציין כי הקהילה מעוניינת לקלוט את המשיב, תוך ציון כי יש לעצם ההליך המשפטי גורם מסייע לגיוס כוחות.

בית המשפט אינו מתעלם מהיותה של משפחתו של המשיב נורמטיבית, ובפרט אמורים הדברים לגבי אשת המשיב. אלו הם נתונים רלבנטיים, אולם בשקילת סיכויי ההצלחה, מן המפורסמות הוא כי תחילתו המשכו וסופו של ההליך נעוצים במשיב עצמו, וכאמור, ביחס לנתון זה, גם אם ישנן אמירות מסוימות מצד שירות המבחן אשר נותנות אינדיקציה להצלחה מסוימת, בוודאי שאין המדובר בהמלצה חד-משמעית, ובצד דברים אלו, כאמור, ישנה התרשמות בדבר חוסר יכולת להתמיד לאורך זמן בהליך של שיקום.

אשר לקשר בין העבירות המיוחסות לנאשם ובין התמכרותו לסם, גם ביחס לכך סבור ב"כ המשיב כי התמכרות זו היא הכוח המניע את העבירות המיוחסות למשיב. כך גם הפנה כאמור להחלטת כב' השופט נצר. ביחס לכך, אין בידי לקבל טענה זו, שכן גם אם המשיב בעצמו משתמש בסמים, וכפי הנראה אין מחלוקת על כך, הרי עיון בכתב האישום, בפרט ביחס לאישום השישי, יש בו כדי להאיר את מעשיו של המשיב באור אחר לגמרי, אשר מעבר למעורבות הגבוהה של המשיב בעסקי הסמים, נדמה כי לא התמכרותו לסם הביאה אותו לביצוע מעשיו החמורים, אלא בין היתר - רווח כלכלי נטו, על כל המשתמע מכך. בעניין זה, כאמור, אין מחלוקת לראיות לכאורה, ואפרט חלק מן הדברים המיוחסים למשיב כאמור באישום השישי.

ביחס לכך, כאמור סעיפים 6-4 מתארים כי למשיב נגישות לסמים מאנשים בכל רחבי הארץ, כאשר בשיחתו עם הסוכנת אף ציין כי הוא זקוק לכסף מראש, כי הוא נוסע למושב גילת, להביא את הסמים מאדם אחר שחזר מחו"ל, תוך שהוא מציין כי הסמים ברמה גבוהה. לא זו בלבד, על-פי האמור בסעיף 8, זה מציין את טיבו של החומר החדש, אשר הינו נקי יותר, ובשל כך - הוא דורש עבורו 400 ש"ח, שזה "לא כמו החומר של הערבים מבאר-שבע". ובהמשך, שוחח המשיב, כאמור בסע' 9 לכתב האישום, עם אדם אחר, ושאל האם ניתן, את אותו חומר "מיוחד", למכור במחיר של 350 ש"ח. צא ולמד, אין המדובר באותו נרקומן אשר שובר זכוכית על-מנת להשיג מספר שקלים לצורך מימון מנת הסם, וגם אם, כאמור, המשיב משתמש בסמים, הרי אופן התנהלותו, כפי שפורטה לעיל, וכפי שעולה מיתר כתבי האישום, מלמדת על מי שעסק בכך, בין היתר כאמור לצורך רווח כספי, ובעניין זה, כאמור, הקשר הישיר בין ביצוע העבירות לבין התמכרותו לסם הינו חלש יחסית.

נקודה זו מובילה אותי לשאלה הבאה, והיא, האם בסופו של דבר יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. ביחס לכך, הרי רצף העבירות, ריבוין, הימשכותן על פרק זמן ארוך, תוך שימת דגש כי לכאורה מעובדות כתב האישום חלקים מאותן עבירות בוצעו בטלפון, עם אנשים אחרים, ממקומות שונים, מלמדים על מסוכנות רבה, אשר ספק אם בנסיבותיו של משיב זה יכולה לאיין את המסוכנות. בעניין זה, אף שירות המבחן אינו מביע עמדה חד-משמעית, ולדבריו, חלופה זו עשויה לצמצם, אך לא מעבר לכך, את רמת הסיכון המשולבת הנשקפת ממנו, וגם בתסקיר החדש שהונח בפני בית המשפט היום, שבו וחזרו על כך שהחלופה המוצעת בסופו של דבר רק מדווחת, ועל כן בית המשפט מתבקש "להזהיר" את המשיב כי כל הפרה שלו תביא למעצרו.